<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב ירמיה בר אבא</h1>
<h2>דף לז.</h2>
גרסינן בפרק כל שעה בפסחים [ל"ז ע"א] ובביצה פרק יום טוב [כ"ב ע"ב] א"ר ירמיה בר אבא שאילית את ר' בייחוד ומנו רב. ואיכא דאמרי א"ר ירמיה בר אבא אמר רב שאילית את רבי בייחוד ומנו רבינו הקדוש מאי פת עבה פת מרובה וכו'. ואע"ג דגרסינן בברכות פרק תפלת השחר [כ"ז ע"ב] דאמר ליה רבי ירמיה בר אבא לרב מי בדלת ולא אמר ליה מי בדיל מר, ודייקינן מהתם דתלמיד חבר הוה ליה לרב, אפילו הכי קאמר שאילית את רבי, כאילו [היה] רבו מובהק. ואפילו הכי תימה שהרי מצינו כמה [פעמים] בתלמוד שהתלמיד אומר לרבו "ואת לא תסברא" וכן "מי סברת", כההיא דנגמר הדין [סנהדרין מ"ז ע"א] דאמר ליה אביי לרב יוסף מי סברת נהרג מתוך רשעו הוה ליה כפרה, ואפילו הכי כל ימיו היה תלמידו. ומהאי לישנא נמי דאמר ליה בן עזאי לרבי עקיבא [ב"ב קנ"ח ע"ב] אלא שבאת לחלוק על השווין דייקינן דתלמיד חבר הוה לר"ע. וגרסינן נמי בהרואה בברכות [ס"ב ע"א] תניא א"ר עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לראות את המעשה ולמדתי ממנו שלשה דברים וכו' עד א"ל בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך. דהכא ודאי משמע כן. ואעפ"כ מצינו כיוצא בזה אפילו תלמידים אצל רבם. ואשכחן דרב יוסף א"ל לאביי מר. כדאיתא בזבחים פרק קדשי קדשים [ס"ב ע"א] דגרסינן מדת ארכו ומדת רחבו של מזבח אין מעכבין ואמר רבי מני ובלבד שלא יפחתנו משל משה וכמה אמר רב יוסף אמה אחיכו עליה וכו', עד אמר ליה אביי דילמא מקום מערכה קאמר מר אמר ליה אין מר דגברא רבא הוא ידעי מאי קאמינא. וכן ההיא דשלהי משקין [מו"ק כ"ח ע"א] דאמר ליה רב נחמן לרבא לימא ליה מר למלאך [המות] דלא ליצערן. ורבי יוחנן אמר ליה לרשב"ל "מר" בההיא גמרא ראשונה דסדר יומא [ג' ע"ב] דיליף רבי יוחנן פרישה שבעה לכהן גדול ביום הכיפורים ממילואים ואקשי ליה רשב"ל ואמר ליה רבי יוחנן ואלא מר מהיכא יליף לה. ורבה בר נחמני דהוה רבו המובהק דאביי אמר ליה והא את הוא דאמרת, בההיא דפרק אלו עוברין [פסחים מ"ז ע"ב] פלוגתא דרב חסדא ורבה דפליגי בהואיל. דאמר ליה אביי לרבה והא את הוא דאמרת בעאי מיניה דרב חסדא שה הבא מאפר ושחטו תמיד ביום טוב מהו וכו'. ותו התם מסיק ומוקצה דאורייתא ותו את הוא דאמרת. ובכמה דוכתי כי הא סוגיא, אע"ג דלא אמר ליה והא מר הוא דאמר, פשיטא דכל ימיו דאביי היה תלמיד לרבה כדאיתא בפרק ערבי פסחים [ק"ח ע"א], כי הוינא בי מר הוה זגינן אבירכי דהדדי כי אתינן לבי רב יוסף אמר לן לא צריכיתו מורא רבך כמורא שמים. ותימה דמשום דאמר ליה רבי ירמיה לרב מי בדלת דייקינן מהכא דתלמיד חבר הוה, והא רב הונא ברור דכל ימיו תלמידו של רב היה, וגרסינן בפרק ערבי פסחים [ק"ו ע"ב] בעא מיניה רב חנן בר רב קטינא מרב הונא טעם מהו שיבדיל אמר ליה אני אומר טעם מבדיל ורב אסי אמר טעם אינו מבדיל. ומסקינן רב ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי אשתלי וטעם מידי יהבי ליה כסא ואבדיל, אמרה ליה דביתהו והא מר לא עביד הכי אמר לה שבקיה כרביה סבירא ליה. ומשמע דהיינו רב הונא דאמר טעם מבדיל. וקאמר רב אסי דרב הונא הוה רביה דרב ירמיה בר אבא. (ונראה) [גרסינן בשבת] [קכ"א ע"א] דרב יהודה ורב ירמיה בר אבא איקלעי לבי אבין דמבשיקרא וכו'. ותימה כמו שכתבתי למעלה דרב [בכורות ל"ו ע"ב] ירמיה בר אבא אמר מנא ליה ליהודה הא. כאילו תלמידו [היה] וכאן מקדימו. ומה שכתבתי שבקיה כרביה סבירא ליה, ומשמע דהיינו רב הונא, רש"י פירש כרביה סבירא ליה כרב, [דרב] הונא משמיה דרב הוה אמר שמעתיה. ורב ודאי רביה הוה, ורב אסי אע"ג דרב נמי רביה הוה, בכמה דוכתי פליג עליה דרב [מגילה ה' ע"א, קדושין מ"ו ע"א]. דהכי גרסינן בפרק המפלת [כ"ד ע"א] אפלוגתא דרב ושמואל, המפלת בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות אמר רב באשה אינו ולד. ושמואל אמר באשה ולד. רב ירמיה בר אבא סבר למיעבד עובדא כותיה דשמואל אמר ליה רב הונא מאי דעתך לחומרא, חומרא דאתי לידי קולא היא דקא יהביתו לה ימי טוהר, עביד מיהא כרב דקיימא לן הלכתא כותיה דרב באיסורי בין לקולא בין לחומרא.
